רש"י על תהילים· רש״י
פרק יח · פסוק מח
הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי. נוֹתֵן בִּי כֹּחַ לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבַי:
וַיַּדְבֵּר. וְיַהֲרֹג, לְשׁוֹן דֶּבֶר. לָשׁוֹן אַחֵר: כְּמוֹ ״וַיִּנְהַג״ (שמות ג:א), דִּמְתַרְגְּמִינַן: ״וּדְבַר״. וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם, וְגַם כֵּן חִבֵּר ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״ (תהלים מז:ד):
תַּחְתָּי. בִּמְקוֹמִי וְחִלּוּפִי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ״ (ישעיהו מג:ד) – ״נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם״ (ישעיהו מג:ג):