רש"י על תהילים· רש״י
פרק יז · פסוק טו
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. לֶעָתִיד, אוֹ בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי הוֹצֵא מִלְּפָנֶיךָ, וְהַצְּדָקוֹת שֶׁבְּיָדִי אֱחוֹז, וּבָהֶם אֶחֱזֶה פָנֶיךָ:
אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ. אֶשְׂבְּעָה מֵרְאִיַּת תְּמוּנָתְךָ בְּהָקִיץ הַמֵּתִים מִשְּׁנָתָם. לָשׁוֹן אַחֵר: אֶשְׂבְּעָה מֵרְאוֹת פָּנֶיךָ בְּהָקִיץ הַמֵּתִים מִשְּׁנָתָם, שֶׁהֵם בִּדְמוּת תְּמוּנָתְךָ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ (בראשית ט:ו):