רש"י על תהילים· רש״י
פרק י · פסוק יד
רָאִיתָה. מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה וְאַתָּה מַחֲרִישׁ:
כִּי אַתָּה. כֵּן דַּרְכְּךָ, שֶׁתַּבִּיט עָמָל וָכַעַס:
לָתֵת בְּיָדֶךָ. בְּכֹחֲךָ אַתָּה נוֹתֵן יָד לָרְשָׁעִים לְהַצְלִיחַ בְּרִשְׁעָם:
עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה. יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, שֶׁהֵם חֵילְךָ, הֵם עוֹזְבִים עָלֶיךָ אֶת הַמַּשָּׂא שֶׁתַּעֲשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים. וּמְנַחֵם פֵּתַר יַעֲזֹב לְשׁוֹן עֶזְרָה כְּמוֹ ״עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ״ (שמות כג:ה), וּמְנַחֵם פֵּתַר חֵלְכָה לְשׁוֹן דַּל וְחֵלֶךְ וְכ׳ יְסוֹד בַּתֵּיבָה:
יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר. בְּיָמִים רִאשׁוֹנִים: