רש"י על תהילים· רש״י
פרק י · פסוק ג
כִּי הִלֵּל רָשָׁע. מוּסָב עַל לָמָּה ה׳ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, כִּי עַתָּה עֲמָלֵק הָרָשָׁע מִתְהַלֵּל שֶׁמַּשִּׂיג כָּל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ:
וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳. וְהַגַּזְלָן שִׁבַּח אֶת עַצְמוֹ לֵאמֹר: נִאֵץ ה׳, וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לִי (דברים כט:יח):
בֵּרֵךְ. כְּמוֹ בֵּרַךְ, לְשׁוֹן פִּעֵל. וְתֵדַע, שֶׁאִלּוּ הָיָה שֵׁם דָּבָר, הָיָה הַטַּעַם לְמַעְלָה בָּאוֹת הָרִאשׁוֹנָה, וְהָיָה נָקוּד פַּתַּח, וְזֶה נָקוּד קָמַץ קָטָן וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה בָּרֵי״שׁ. וְאַל תִּתְמַהּ עַל בֵּרֵךְ שֶׁלֹּא אָמַר בֵּרַךְ, שֶׁהַרְבֵּה תֵּבוֹת שֶׁל רֵי״שׁ מְשַׁמְּשׁוֹת כָּךְ, כְּגוֹן ״אוֹיֵב חֵרֵף ה׳״ (תהלים עד:יח), וְלֹא נֶאֱמַר חֵרַף:
נִאֵץ. כְּמוֹ חֵרֵף, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נִיאוּץ. כָּךְ פָּתַר מְנַחֵם: