רש"י על תהילים· רש״י
פרק טו · פסוק ה
וְשֹׁחַד לֹא לָקָח. עַל עָנִי לְהַרְשִׁיעוֹ בַּדִּין, לְהַטּוֹת מִשְׁפָּטוֹ. וְעוֹד פֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי דברים קמד): לֹא לָקַח שֹׁחַד עַל נָקִי לְנַקּוֹתוֹ בְּדִינוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַטּוֹת הַמִּשְׁפָּט:
לֹא יִמּוֹט. וְהוּא רָאוּי לָגוּר בְּאָהָלֶיךָ (ספרים אחרין אינו):
לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם. אִם יִמּוֹט, אֵין מֻטָּתוֹ מֻטָה עוֹלָם, אֶלָּא מִתְמוֹטֵט וְעוֹלֶה: