רש"י על תהילים· רש״י
פרק ז · פסוק ז
קוּמָה ה׳ בְּאַפֶּךָ. עַל שׂוֹנְאַי, כְּגוֹן יִשְׁבִּי וְאֶחָיו וּפְלִשְׁתִּים (שמואל ב כא:טז), שֶׁלֹּא אֶמָּסֵר בְּיָדָם:
הִנָּשֵׂא. הִתְפָּאֵר לְהַרְאוֹת נִקְמַת עֶבְרָה בְּהִתְעַבֶּרְךָ עֲלֵיהֶם:
וְעוּרָה אֵלַי. שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט נְקָמָה אֲשֶׁר צִוִּיתָ, וְהֵיכָן צִוִּיתָ? ״תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל״ (תהלים ב:ט), ״וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ״ (שמות כג:כב). זֶה מָצָאתִי בַמִּדְרָשׁ: