רש"י על תהילים· רש״י
פרק ו · פסוק ח
עָשְׁשָׁה. לְשׁוֹן עֲשָׁשִׁית, עַיִן שֶׁמְּאוֹרָהּ כֵּהָה, וְדוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה דֶּרֶךְ זְכוּכִית שֶׁכְּנֶגֶד עֵינָיו. וּמְנַחֵם פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן רִקָּבוֹן, כְּמוֹ (תהלים לא:יא) ״וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ״, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן עָשׁ:
עָתְקָה. נִתְיַשְּׁנָה וְנִזְדַּקְּנָה עֵינִי בִּכְהִיַּת אוֹר, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה״ (בראשית יב:ח):
בְּכָל צוֹרְרָי. בִּשְׁבִיל צָרוֹת שֶׁמְּצִירִין לִי: