רש"י על תהילים· רש״י
פרק ו · פסוק ז
אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי. לְשׁוֹן ״סְחִי וּמָאוֹס״ (איכה ג:מה), ״וְהָיְתָה נִבְלָתָם כַּסּוּחָה״ (ישעיהו ה:כה) – מְמָאֵס אֲנִי מִטָּתִי בִּדְמָעוֹת. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת״ (ישעיהו כה:יא), וְעִם ״מֵי שָׂחוּ״ (יחזקאל מז:ה):
בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. אֲלַחְלֵחַ וְאַרְטִיב כְּמוֹ מַיִם: