רש"י על תהילים· רש״י
פרק ב · פסוק ז
אֲסַפְּרָה אֶל חוֹק. אָמַר דָּוִד: חֹק קָצוּב הוּא, וּמְקַבֵּל עָלַי לְסַפֵּר זֹאת וּלְהוֹדִיעַ:
ה׳ אָמַר אֵלַי. עַל יְדֵי נָתָן וְגָד וּשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:ד; שמואל א ג:כא):
בְּנִי אַתָּה. רֹאשׁ לְיִשְׂרָאֵל, הַקְּרוּיִין בַּתּוֹרָה ״בְּנִי בְכוֹרִי״ (שמות ד:כב), וְהֵם יִתְקַיְּמוּ עַל יָדְךָ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵר (שמואל ב ג:יח): ״כֹּה אָמַר ה׳ בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי אוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל״, וּבִשְׁבִילָם אַתָּה לְפָנַי כְּבֵן, שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין בְּךָ:
אֲנִי הַיּוֹם. שֶׁהִמְלַכְתִּיךָ עֲלֵיהֶם:
יְלִדְתִּיךָ. לִהְיוֹת קָרוּי בְּנִי, וְחָבִיב עָלַי כְּבֵן בִּשְׁבִילָם; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יד:ב) ״וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי הֱכִינוֹ ה׳ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְכִי נִשֵּׂאת מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״, וּמָצִינוּ בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲבִיבִין לְפָנָיו שֶׁקְּרוּיִין בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז:יד) בִּשְׁלֹמֹה ״הוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב״. וְעוֹד מָצִינוּ בְּדָוִד בְּמִזְמוֹר פ״ט ״הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי״ (תהלים פט:כז):