רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כב · פסוק לה
וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. וְנִדְרְכָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה עַל זְרוֹעִי, שֶׁיֵּשׁ בִּי כֹּחַ לְדָרְכָהּ. קְשָׁתוֹת הָיוּ תְּלוּיִם לְדָוִד בְּבֵיתוֹ, וְהָיוּ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת בָּאִין וְרוֹאִין אוֹתָן, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא יָכוֹל לְדָרְכָן, אֵין זֶה אֶלָּא לְיָרְאֵנוּ, וְדָוִד שׁוֹמֵעַ וְנוֹטְלָן וּמְכַתְּתָן לִפְנֵיהֶם. וּדְרִיכַת קֶשֶׁת לְשׁוֹן חַיִּת הִיא, וְכֵן ״תְּהִלִּים חִצֶּיךָ נִחְתּוּ בִי״: