רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כב · פסוק כז
וְעִם עִקֵּשׁ. פַּרְעֹה:
תִּתַּפָּל. לְשׁוֹן נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, וּבְסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים יח:כז) כָּתוּב: ״תִּתְפַּתָּל״. דָּבָר אַחֵר: יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי. עַל עַצְמוֹ אָמַר, כְּשֶׁהָיָה נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת וְהָיָה קָרוֹב לְהִתָּפֵשׂ, וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים: וַיָּשֶׁב וְגוֹ׳ כְּצִדְקָתִי. שֶׁלֹּא הֲרַגְתִּיו בְּכָרְתִי כְּנַף מְעִילוֹ: