רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כא · פסוק ב
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. דִּבְרֵי רִצּוּי, שֶׁיַּעַבְרוּ עַל מִדּוֹתֵיהֶם וְיִמְחֲלוּ לְשָׁאוּל וּלְבֵיתוֹ:
וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. כְּלוֹמַר וְהֵן הֶרְאוּ בְּעַצְמָם מִדַּת אַכְזָרִיּוּת, שֶׁאֵינָן מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאֵינָן רְאוּיִין לִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ גָּזַר עֲלֵיהֶם דָּוִד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בַקָּהָל, אָמַר: שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּאוּמָּה זוֹ, רַחֲמָנִים וּבַיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים, מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַלָּלוּ, רָאוּי לִדָּבֵק בּוֹ:
נִשְׁבְּעוּ לָהֶם. בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁנְּתָנוּם חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לַמִּזְבֵּחַ (יהושע ט:טו):
בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּתִתּוֹ לֵב לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל וְלַעֲשׂוֹת צָרְכֵיהֶם, בִּקֵּשׁ לְהָרְגָם, וְקִנְאָה זוֹ לְטוֹבָה, כְּמוֹ (במדבר יא:כט): ״הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי״; וְכֵן (מלכים ב י:טז): ״בְּקִנְאָתִי לַה׳״ דְּיֵהוּא זֶהוּ פְשׁוּטוֹ. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ, לֹא אָמַר לַהֲרוֹג אֶלָּא אֶת הַכֹּהֲנִים, וְקִנְאָה זוֹ הָאֲמוּרָה כָּאן, אֵינָהּ לְטוֹבָה כִּי אִם לְרָעָה, שֶׁיָּדַע שֶׁלֹּא תִּמְשׁוֹךְ מַלְכוּתוֹ מִיּוֹם שֶׁלֹּא שָׁמַר מִצְוַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲמָלֵק, וּמֵאָז נִתְקַנֵּא בָּהֶם: