רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כא · פסוק א
אֶל שָׁאוּל. עַל עֲוֹן שָׁאוּל שֶׁנִּקְבַּר פִּתְאוֹם בְּהֶחְבֵּא, שֶׁגְּנָבוּהוּ אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד וּקְבָרוּהוּ, וְלֹא נִסְפַּד לְפִי כְּבוֹדוֹ:
וְאֶל בֵּית הַדָּמִים. שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים:
עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים. כְּשֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, הֵמִית מֵהֶם שִׁבְעָה, שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים, וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וְשַׁמָּשׁ וְחַזָּן וְסוֹפֵר, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּגָמָרָא יְרוּשַׁלְמִית בְּסַנְהֶדְרִין (יז) וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג אֶת הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מָזוֹן, הֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֱמִיתָם. וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁהֲרֵי הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ כְּבוֹדוֹ וְתוֹבֵעַ סִרְחוֹנוֹ, שֶׁכָּךְ כָּתוּב (צפניה ב:ג): ״אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ״ בַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ, שָׁם פָּעֳלוֹ, כָּךְ שָׁנִינוּ בִּיבָמוֹת (עח ב):