רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק טז
פסוק א
וּמֵאָה קַיִץ. (תרגום:) ״וּמְאָה מְנָן דְּבֵילְתָּא״:
פסוק י
כֹּה יְקַלֵּל. כֵּן יְקַלֵּל:
ה׳ אָמַר לוֹ. אֶפְשָׁר אָדָם כְּמוֹתוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַנְהֶדְרִין, יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ אִם לֹא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק יב
יִרְאֶה ה׳ בְּעֵינִי. דִּמְעַת עֵינִי:
פסוק יד
וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם. בְּבַחוּרִים:
פסוק כא
וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ. כִּי עַתָּה יָדָם רָפָה לַעֲזֹר לְךָ, שֶׁאוֹמְרִים בְּלִבָּם הַבֵּן יִתְחָרֵט אֵצֶל אָבִיו, וָאָנוּ נִהְיֶה שְׂנוּאִים לַמֶּלֶךְ: