רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק טו
פסוק א
וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וגו׳. כֻּלָּם נְטוּלֵי טְחוֹל, וַחֲקוּקֵי כַּפּוֹת רַגְלַיִם:
פסוק ב
וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם. בְּכָל בֹּקֶר:
מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ. מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי:
פסוק ד
וְהִצְדַּקְתִּיו. (תרגום:) ״וַאֲדִינְנֵיהּ בְּקוּשְׁטָא״:
פסוק ז
מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. שֶׁשָּׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ מִשְּׁמוּאֵל, נִתְגַּלְגֵּל דְּבַר מֶרֶד וְהַשְׁפָּלָה בַּמַּלְכוּת:
אֵלְכָה נָּא. לְחֶבְרוֹן:
וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה לד ב): לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן, כִּי שָׁם הָיוּ כְּבָשִׂים שְׁמֵנִים:
פסוק יא
קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם. מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה יְרוּשַׁלְמִית (א ח) שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאָבִיו שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ, שֶׁכָּל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּבַקֵּשׁ שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ, יֵלְכוּ וְהָיָה מַרְאֶה אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם כָּאן, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁנַיִם אֲחֵרִים, וְכֵן הַרְבֵּה:
פסוק יז
בֵּית הַמֶּרְחָק. (תרגום:) ״בַּאֲתַר דְּרָחִיק״:
פסוק יח
עַל יָדוֹ. אֶצְלוֹ, הוּא עוֹמֵד וְהֵם עוֹבְרִים:
פסוק יט
עִם הַמֶּלֶךְ. עִם אַבְשָׁלוֹם:
כִּי נָכְרִי אַתָּה. וַאֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים מֵאֵין צֵידָה וּמָזוֹן, וּמִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה נָכְרִי לֹא תִּמְצָא מְרַחֲמִים:
וְגַם גּוֹלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ. וְגַם אִם גּוֹלֶה אַתָּה מֵעִם הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמּוֹ, לִמְקוֹמְךָ חֲזוֹר לְךָ, כִּי לֹא טוֹב לֶכְתְּךָ עִמִּי, שֶׁהֲרֵי תְּמוֹל בָּאתָ:
פסוק כ
וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ. וְאֵין לִי מָקוֹם שֶׁאוּכַל לְהוֹשִׁיבְךָ שָׁם וּלְהִמָּלֵט, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אֲשֶׁר יִקְרֵנִי הַמִּקְרֶה לָלֶכֶת, יוֹם יוֹם כְּשֶׁאֶשְׁמַע שֶׁהָרוֹדְפִים כָּאן, אֲנִי בּוֹרֵחַ כָּאן, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״וְגַם גּוֹלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ״ (לעיל פסוק יט): ״וְאַף אִם גְּלֵי אַתְּ אָזֵיל לָךְ לְאַתְרָךְ״:
חֶסֶד וֶאֱמֶת. אֲנִי מַחֲזִיק בְּךָ טוֹבַת חֶסֶד וֶאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי:
פסוק כב
לֵךְ וַעֲבֹר. עִם שְׁאָר הָעָם, אַחַר אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹצֶה לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי:
פסוק כג
וְכָל הָעָם עֹבְרִים. מִן הַמֶּלֶךְ וָהָלְאָה, לְפִי שֶׁהוּא עוֹמֵד, קוֹרֵא אוֹתָם עוֹבְרִים:
פסוק כד
וַיַּצִּקוּ. כְּמוֹ וַיַּצִּיגוּ, (תרגום:) ״וַאֲקִימוּ יָת אֲרוֹנָא״, הֶעֱמִידוּהוּ לְצַד אֶחָד, וְהָעָם עוֹבְרִים, שֶׁהָיָה דָוִד רוֹצֶה לְשָׂאתוֹ עִמּוֹ:
וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם וגו׳. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וַיַּצִּיקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר:
וַיַּעַל אֶבְיָתָר. אוֹתוֹ הַיּוֹם נִסְתַּלֵּק מִן הַכְּהוּנָּה, שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתוּמִּים וְלֹא נַעֲנָה, וְנִכְנַס צָדוֹק תַּחְתָּיו, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם וּבְסֵדֶר יוֹמָא (עג ב):
פסוק כז
הֲרוֹאֶה אַתָּה. אִם רוֹאֶה אַתָּה שֶׁעֵצָה נְכוֹנָה הִיא, שׁוּב הָעִיר וגו׳:
שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם. בְּיָדָם תּוּכְלוּ לְהוֹדִיעֵנִי מַה שֶּׁתִּשְׁמְעוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, לְפִי מַה שֶּׁתּוֹדִיעוּנִי אִמָּלֵט:
פסוק ל
בְּמַעֲלֵה הַזֵּיתִים. בְּהַר הַזֵּיתִים:
חָפוּי. מְכֹרָךְ, כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלִים:
חָפוּ. (תרגום:) ״כְּרִיכוּ״:
פסוק לא
וְדָוִד הִגִּיד. וּלְדָוִד הִגִּיד הַמַּגִּיד:
סַכֶּל. קַלְקֵל, כְּמוֹ (קהלת י:יד): ״הַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים״:
פסוק לב
בָּא עַד הָרֹאשׁ. (תרגום:) ״עַד רֵישׁ טוּרְיָא״:
אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים. אֲשֶׁר הָיָה רָגִיל לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם כְּשֶׁהָיָה בָּא לִירוּשָׁלַיִם, הָיָה רוֹאֶה מִשָּׁם אֶת הָאֹהֶל שֶׁהָאָרוֹן בְּתוֹכוֹ, וְהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה:
פסוק לד
עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז. כְּמוֹ וַאֲנִי עֶבֶד אָבִיךָ מֵאָז, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא:
פסוק לז
יָבוֹא יְרוּשָׁלִָם. נָתַן לִבּוֹ שֶׁיָּבֹא לִירוּשָׁלַיִם: