רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק טו · פסוק כ
וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ. וְאֵין לִי מָקוֹם שֶׁאוּכַל לְהוֹשִׁיבְךָ שָׁם וּלְהִמָּלֵט, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אֲשֶׁר יִקְרֵנִי הַמִּקְרֶה לָלֶכֶת, יוֹם יוֹם כְּשֶׁאֶשְׁמַע שֶׁהָרוֹדְפִים כָּאן, אֲנִי בּוֹרֵחַ כָּאן, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״וְגַם גּוֹלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ״ (לעיל פסוק יט): ״וְאַף אִם גְּלֵי אַתְּ אָזֵיל לָךְ לְאַתְרָךְ״:
חֶסֶד וֶאֱמֶת. אֲנִי מַחֲזִיק בְּךָ טוֹבַת חֶסֶד וֶאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי: