אור ברסלב

רש"י על שמואל ב· רש״י

פרק ז

פרק ו

פסוק א

וַה׳ הֵנִיחַ לוֹ. אָמַר, הֲרֵי נִתְקַיֵּם (דברים יב:י): ״וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם וְגוֹ׳״, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, ״וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וְגוֹ׳״, מֵעַתָּה עָלֵינוּ לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה:

פסוק ד

וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנָתָן, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאֲנִי מְשַׁלֶּחֲךָ אֶצְלוֹ, מָהִיר הוּא, שֶׁמָּא יִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וְנִמְצֵאתִי מַפְסִידוֹ, מַהֵר וֶאֱמוֹר לוֹ, לֹא אַתָּה תִבְנֶה הַבַּיִת. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר: הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאֲנִי מְשַׁלֶּחֲךָ אֶצְלוֹ, נַדְרָן הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב:ב-ג): ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה׳ נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי״, שֶׁמָּא יֹאמַר אֵינִי אוֹכֵל וְאֵינִי שׁוֹתֶה עַד שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּךְ, וְנִמְצֵאתִי מַפְסִידוֹ (ילקוט שמעוני רמז קמג):

פסוק ו

בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. מִשְׁכַּן שִׁילֹה לֹא הָיְתָה בּוֹ תִּקְרָה, אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן, וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן:

פסוק ז

הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי. לְשׁוֹן תְּמִיהָ הוּא, לְכָךְ הוּא נָקוּד ה״א חֲטַף פַּתַּ״ח, וְהַדָּלֶ״ת רָפֵי:

פסוק ח

מִן הַנָּוֶה. דִּיר הָרוֹעִים, כְּמוֹ (צפניה ב:ו): ״נְוֹת כְּרוֹת רוֹעִים״:

פסוק ט

כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים מָגֵן דָּוִד:

וָאַכְרִיתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ. וּלְכָךְ עָלָה עַל לִבְּךָ לִבְנוֹת הַבַּיִת, כְּמָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה:

פסוק י

וְשַׂמְתִּי מָקוֹם. עוֹד אֲנִי חָפֵץ לְהַשְׁקִיט, שֶׁיְּהֵא שָׁקֵט וְשָׁלֵו אֶת עַמִּי בִּימֵי בְּנֶךָ:

פסוק יא

וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי. מְחֻבָּר עַל הָעֶלְיוֹן, וְלֹא יוֹסִיפוּ לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה קֹדֶם הַשּׁוֹפְטִים, וְכַאֲשֶׁר עָשׂוּ מִימֵי הַשּׁוֹפְטִים עַד כָּאן:

וַהֲנִיחֹתִי לְךָ. יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁתָּנוּחַ מִכָּל אוֹיְבֶיךָ:

וְהִגִּיד לְךָ ה׳. הַיּוֹם עַל יָדִי, כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ לְהוֹשִׁיב בִּנְךָ עַל כִּסְאֲךָ, וְיִתְקַיֵּם לְךָ בֵּית הַמַּלְכוּת, וְהוּא יִבְנֶה הַבַּיִת:

פסוק יד

בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים. זֶה הֲדַד וְרָזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע:

וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. זֶה אַשְׁמְדַאי, שֶׁדָּחָהוּ מִמַּלְכוּתוֹ, וְהַשֵּׁדִים בְּנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם, שֶׁכָּל מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ אָדָם מֵאִשְׁתּוֹ בְּמוֹת הֶבֶל, הָיוּ הָרוּחוֹת מִתְיַחֲמוֹת וְיוֹלְדוֹת הֵימֶנּוּ (ילקוט שמעוני רמז קמו):

פסוק יח

וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳. לִפְנֵי הָאָרוֹן:

עַד הֲלֹם. שֶׁהִמְלַכְתַּנִי:

פסוק יט

גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ. לְהַמְלִיךְ אֶת בְּנִי אַחֲרַי:

וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם. בִּתְמִיהָ, רָאוּי לְהִתְבַּשֵּׂר כֵּן לְבָשָׂר וָדָם. דָּבָר אַחֵר: עָשִׂיתָ לִי כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֶרְאֵיתָ לוֹ דּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ:

פסוק כ

וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ. מַה אֶשְׁאַל עוֹד:

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ. נָתַתָּ לִי כָּל צְרָכַי, כְּמוֹ (משלי יב:י): ״יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ״:

פסוק כא

בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ. לְהָקִים מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִשְׁמוּאֵל, לְהַמְלִיכֵנִי:

וּכְלִבְּךָ. רְצוֹנְךָ הוּא, וְלֹא שֶׁאֲנִי כְּדַאי:

לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ. הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבִּשַּׂרְתַּנִי:

פסוק כג

אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז:א): ״נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דְּאָזְלוּ שְׁלוּחִין מִן קֳדָם ה׳״:

לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם. כָּךְ אָמְרוּ הַשְּׁלוּחִים לְיִשְׂרָאֵל: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלָחָנוּ לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם, וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם, וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדֻלָּה:

וְנוֹרָאוֹת. עָשִׂיתָ לְאַרְצְךָ לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם, וּמָה הֵם הַנּוֹרָאוֹת, מִפְּנֵי עַמְּךָ, לְגָרֵשׁ עַמִּים וֵאלֹהֵיהֶם, וּמִקְרָא זֶה חָסֵר ׳לְגָרֵשׁ׳, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א יז:כא) פֵּרְשׁוֹ: ״לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו״, וְאֵינוֹ חִסָּרוֹן, כִּי מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר מִפְּנֵי עַמְּךָ גּוֹיִם, אָנוּ שׁוֹמְעִין לְשׁוֹן טְרוּדִין וְגֵרוּשִׁין:

פסוק כח

אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים. שַׁלִּיט, וְיֵשׁ בְּיָדְךָ יְכֹלֶת לְקַיֵּם:

פסוק כט

הוֹאֵל. רְצֵה:

תוכן העניינים

רש"י על שמואל ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה