רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק ו · פסוק ג
אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה. טָעָה בְּדָבָר שֶׁאֲפִילוּ תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, ״כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״ (במדבר ז:ט), וּלְפִי שֶׁאָמַר (תהלים קיט:נד): ״זְמִירוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי״, נֶעֱנַשׁ לָבֹא לִידֵי כָּךְ, וּמֵת עֻזָּא עַל יָדוֹ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהֱבִיאוּ מִבֵּית עוֹבֵד, הֱבִיאוּ בַּכָּתֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו:יב-יג): ״וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת אֲרוֹן וְגוֹ׳. כִּי לְמִבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנוּהוּ כַּמִּשְׁפָּט״: