רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק ג · פסוק יב
תַּחְתָּו לֵאמֹר. (תרגום:) ״מֵאַתְרֵיהּ לְמֵימַר מְקַיְּמְנָא בְּמָאן דַּעֲבַד אַרְעָא״:
לְמִי אָרֶץ. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, בְּמִי שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ. דָּבָר אַחֵר: תַּחְתָּיו, שְׁמוֹ הִזְכִּיר תְּחִלָּה בָּאִגֶּרֶת, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שֵׁם דָּוִד, וּלְכָךְ נֶעֱנַשׁ, כָּתַב: מִמֶּנִּי אַבְנֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שָׁלוֹם:
לְמִי אָרֶץ. לְמִי שֶׁהַמַּלְכוּת הָגוּן לוֹ, אֲנִי שׁוֹלֵחַ לוֹ לֵאמֹר: כָּרְתָה בְרִיתְךָ וְגוֹ׳: