רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק ג · פסוק ח
הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה. כְּלוּם אֲנִי חָשׁוּב אֲפִלּוּ כְּרֹאשׁ שׁוֹמֵר הַכְּלָבִים אֲשֶׁר לְדָוִד, אַךְ לְפִי הַנִּקּוּד, שֶׁהַטַּעַם תַּחַת ׳הֲרֹאשׁ׳, וְ׳כֶלֶב אָנֹכִי׳ מֻקָּף בְּמַקָּף, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: הֲרֹאשׁ, וְכִי אֶחְפֹּץ לִהְיוֹת רֹאשׁ בְּבֵיתֶךָ, טוֹב לִי לִהְיוֹת כֶּלֶב וְהֶדְיוֹט בְּבֵית דָּוִד, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד. מֵעַתָּה נָאֶה לִי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל וְעִם כָּל אוֹהֲבָיו, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַד הֵנָּה וְלֹא הִמְצֵיתִיךָ בְּיַד דָּוִד: