רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כח · פסוק טו
הִרְגַּזְתַּנִי. הֶחֱרַדְתָּנִי:
גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת. אֲבָל בָּאוּרִים וְתֻמִּים לֹא אָמַר לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה, שֶׁהָיָה בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ עַל שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים:
וָאֶקְרָאֶה לְךָ. לְשׁוֹן וָאֶזְעַק אַחֲרֶיךָ, כְּמוֹ ״נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ״ (שמואל ב א:ו); וּכְמוֹ ״וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל״ (שמואל ב כ:א), הֻצְרַכְתִּי לִהְיוֹת נִקְרָא אֵלֶיךָ, שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: