רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כח · פסוק יד
מַה תָּאֳרוֹ. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בָּאוֹב: הַמַּעֲלֶה אוֹתוֹ, רוֹאֵהוּ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ, וְהַנִּשְׁאָל לוֹ, שׁוֹמְעוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ, וּלְפִיכָךְ שָׁאַל מַה תָּאֳרוֹ, וְאַחֵר, לֹא רוֹאֵהוּ וְלֹא שׁוֹמְעוֹ (תנחומא שם):
וְהוּא עֹטֶה מְעִיל. שֶׁהָיָה רָגִיל לִלְבֹּשׁ מְעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ״ (שמואל א ב:יט), וּבִמְעִילוֹ נִקְבַּר, וְכֵן עָלָה, וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא יַעַמְדוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶם (תנחומא שם):