רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כד · פסוק ז
וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה. ״שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ כְּתוּבִין שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בִּכְרִיתַת הַמְּעִיל, כִּלָּה כָּל דְּבָרָיו, וְאָמַר שֶׁאַף בִּכְרִיתַת הַמְּעִיל נִתְחָרֵט, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לְדִבְּרוֹ הָרִאשׁוֹן, וְאוֹמֵר; עַל שֶׁאָמְרוּ לוֹ אֲנָשָׁיו ״הִנֵּה הַיּוֹם וְגוֹ׳״, הֵשִׁיב לָהֶם, ״חָלִילָה לִי וְגוֹ׳: