רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כב · פסוק ו
כִּי נוֹדַע דָּוִד. כִּי הִתְבּוֹנֵן לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ:
תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה. אַחַת שֶׁהָיְתָה בִּגְבוּל בִּנְיָמִן וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ה ב): הִיא הָיְתָה רָמָה שֶׁל שְׁמוּאֵל, וּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת הֵן, וְכֵן מִדְרָשׁוֹ: וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה, בִּזְכוּת הָאֶשֶׁל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בָּרָמָה, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עָלָיו: