רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כב · פסוק ד
וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה. סָמוּךְ לְמוֹאָב, וּכְשֶׁיָּצָא דָוִד מִשָּׁם לְיַעַר חָרֶת, הָרַג מֶלֶךְ מוֹאָב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְאֶחָיו, חוּץ מֵאֶחָד שֶׁבָּהֶם שֶׁהֶחֱיָהוּ נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, וְהוּא הַחֶסֶד שֶׁאָמַר דָּוִד (שמואל ב י:ב): ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד״, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: