רש"י על שמואל א· רש״י
פרק יט
פסוק ג
לְיַד אָבִי. סָמוּךְ לְאָבִי, איינשיי״ש בלע״ז:
פסוק יג
וַתִּקַּח מִיכַל. כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ שֶׁבָּרַח וְיִרְדְּפוּ אַחֲרָיו:
אֶת הַתְּרָפִים. עֲשׂוּיִים בִּדְמוּת גּוּף אָדָם:
כְּבִיר הָעִזִּים. עוֹר מֻפְשָׁט שָׁלֵם כְּחֵמֶת, פלוצי״ל בלע״ז:
שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו. לְפִי שֶׁאֵין לַתְּרָפִים שֵׂעָר, וְזֶה דּוֹמֶה לִשְׂעַר אָדָם:
פסוק יז
הוּא אָמַר אֵלַי וְגוֹ׳. אַתָּה מְסַרְתַּנִי בְּיַד לִסְטִים אֶחָד, שָׁלַף חַרְבּוֹ עָלַי עַד שֶׁשִּׁלַּחְתִּיו:
פסוק יט
בְּנָיוֹת. (תרגום:) ״בְּבֵית אוּלְפָנָא״:
פסוק כ
לַהֲקַת. (תרגום:) ״סִיעַת״:
פסוק כד
וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו. בִּגְדֵי מַלְכוּת, לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי הַתַּלְמִידִים:
וַיִּפֹּל עָרֹם. וּנְפַל בִּרְשַׁן, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּנְפַל עַרְטִילַאי״. וּבְשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם שֶׁשָּׁמַע מִפִּי עֲרָבִי אֶחָד: ׳בִּרְשַׁן׳ בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי מְשֻׁגָּע: