רש"י על שמואל א· רש״י
פרק יח
פסוק ו
וּבְשָׁלִשִׁים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבְצִלְצְלִין״. מִין כְּלֵי זֶמֶר:
פסוק ח
וְעוֹד לוֹ. וְעוֹד לוֹ מַה הוּא נֶחְסָר שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף לוֹ:
אַךְ הַמְּלוּכָה. אֵינוֹ צָרִיךְ עוֹד אֶלָּא לַמַּלְכוּת:
פסוק ט
עוֹיֵן. (תרגום:) ״עַיִן רָעָה״:
פסוק י
יִתְנַבֵּא. ״וְאִשְׁתַּטֵּי״ נָבִיא וְשׁוֹטֶה מְדַבְּרִים דִּבְרֵי רְמָזִים שֶׁאֵינָם נִכָּרִים:
פסוק יא
אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר. מַכָּה אַחַת אַכֶּה, שֶׁיִּכָּנֵס הַחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר:
פסוק יד
מַשְׂכִּיל. מַצְלִיחַ:
פסוק יז
וְשָׁאוּל אָמַר. בְּלִבּוֹ:
אַל תְּהִי יָדִי בוֹ. פֶּן אֶעָנֵשׁ:
וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים. לְכָךְ אָמַר לוֹ וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה׳:
פסוק יט
בְּעֵת תֵּת. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁקָּבְעוּ לְתִתָּהּ לוֹ, וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִים לְתִתָּהּ לוֹ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְנִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל:
פסוק כא
בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי. שְׁתֵּי בָּנוֹת יֵשׁ לִי, בְּאַחַת מֵהֶן תִּתְחַתֵּן בִּי וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בַּחֲדָא מִתְּרֵין״. כַּיּוֹצֵא בוֹ (שמואל ב כד:יב): שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ. אַחַת מִשָּׁלֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם: בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם:
פסוק כו
וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים. לֹא הִמְתִּין עַד מְלֹאת הַיָּמִים שֶׁקָּבַע לוֹ לְהָבִיא אֶת מֵאָה הָעֲרָלוֹת:
פסוק כז
וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וְגוֹ׳ וַיְמַלְאוּם. פרישנטי״ר בלע״ז:
פסוק כט
לֵרֹא. לִירְאָה:
פסוק ל
וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים. לָבֹא בִּגְדוּדִים לִשְׁלֹל שָׁלָל בְּיִשְׂרָאֵל: