רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ט · פסוק כד
אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ. אֶת הַשּׁוֹק וְהַיָּרֵךְ שֶׁעָלֶיהָ:
הִנֵּה הַנִּשְׁאָר. מִן הַמָּנוֹת שֶׁל הַקְּרוּאִים, וְהוּצַּב לְבַד לְצָרְכְּךָ:
שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל. בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן דִּזְבָחִים (קכ א): קַיְּמָא לָן חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה גְּדוֹלָה, וְאֵין חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה קְטַנָּה, לְפִיכָךְ הֻתַּר לֶאֱכוֹל לְשָׁאוּל:
כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר. כִּי לְמוֹעֵד הָאֲכִילָה הָיָה הַשּׁוֹק הַזֶּה שָׁמוּר לְצָרְכְּךָ:
לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי. אֲמִירָתִי הָיְתָה לַטַּבָּח: הָעָם קָרָאתִי לִסְעוּדָה, וְיוֹדֵעַ אֲנִי מִסְפָּרָם, וְהִזָּהֵר בְּמָנוֹתָם, וְנָתַתִּי לוֹ הַמָּנוֹת לְמִסְפָּרָם, וְזוֹ שְׁמוּרָה לְצָרְכְּךָ: