רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ט
פסוק ה
בְּאֶרֶץ צוּף. ״בְּאַרְעָא דְּבָהּ נְבִיָא״:
צוּף. כְּמוֹ ׳צוֹפֶה׳:
פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת. שֶׁתִּגְדַּל דְּאָגָה שֶׁלָּנוּ עָלָיו, עַד שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת הָאֲתוֹנוֹת:
וְדָאַג. איטוביטאר״ה בלע״ז:
פסוק ו
אֶת דַּרְכֵּנוּ. מַעֲשֵׂה הָאֲתוֹנוֹת מַה נִּהְיְתָה בָּם, שֶׁבִּשְׁבִילָם הָלַכְנוּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה:
פסוק ז
וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אִם מְקַבֵּל מָמוֹן, מָה נְעוּל לְגַבְרָא״. לֹא הָיָה שָׁאוּל מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְסָבַר שֶׁיִּשְׁאַל שָׂכָר:
וּתְשׁוּרָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּמִדְעַם דְּכָשַׁר״, לְשׁוֹן יוֹשֶׁר. וּמְנַחֵם פֵּירַשׁ: ׳תְּשׁוּרָה׳, לְשׁוֹן תִּקְרֹבֶת, רְאוֹת פְּנֵי מֶלֶךְ וְאָדָם חָשׁוּב, לְשׁוֹן ״אֲשׁוּרֶנּוּ״ (במדבר כד:יז), וְנִרְאִין דְּבָרָיו:
פסוק ח
רֶבַע שֶׁקֶל. ״זוּזָא חֲדָא דְּכַסְפָּא״:
פסוק ט
לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. הַסּוֹפֵר כָּתַב זֹאת, וְאֵין זֶה מִדִּבְרֵי נַעַר שָׁאוּל:
כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם. לְמִי שֶׁקּוֹרִים אוֹתוֹ נָבִיא הַיּוֹם, הָיוּ קוֹרִים לְפָנִים ׳רוֹאֶה׳:
פסוק יג
כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן וְגוֹ׳. מַאֲרִיכוֹת הָיוּ בַּדְּבָרִים, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ שֶׁל שָׁאוּל:
הַבָּמָתָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְבֵית אִסְחָרוּתָא״. מִשֶׁחָרְבָה שִׁילֹה הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת, וְהָיוּ מַקְרִיבִין שְׁלָמִים בַּבָּמָה, וְאוֹכְלִים יַחַד:
כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי הוּא פָּרִיס מְזוֹנָא״, בּוֹצֵעַ עַל הַמָּזוֹן, עַל הַשְּׁלָמִים מְבָרְכִין בַּאֲכִילָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכוֹל אֶת הַזֶּבַח:
כְּהַיּוֹם. כַּאֲשֶׁר הַיּוֹם קַיָּם:
פסוק יז
יַעְצֹר בְּעַמִּי. יִמְשׁוֹל, כְּמוֹ ״עָצוּר וְעָזוּב״ (דברים לב:לו). כָּךְ דֶּרֶךְ הַמּוֹשֵׁל, לַעֲצֹר הָעָם בַּמִּלְחָמָה, שֶׁלֹּא יִתְפַּזְּרוּ וְלֹא יִתְפַּשְּׁטוּ זֶה מִזֶּה, וְלַעֲצֹר בְּכָל אֶחָד מֵעֲשׂוֹת רָעָה. בִּלְשׁוֹנֵנוּ קוֹרִין ׳מַעֲצוֹר׳, קירשטני״ר בלע״ז:
פסוק יח
וַיִּגַּשׁ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וַעֲרַע״:
פסוק כ
וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל. כָּאן בָּא לִרְמוֹז לוֹ דְּבַר הַמְּלוּכָה:
פסוק כב
בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים. בִּמְקוֹם מְסִבַּת הַגְּדוֹלִים, כִּי בְּדֶרֶךְ מְסִבָּתָן הָיָה נִכָּר אֵיזֶה מָקוֹם מֵסֵב הַגָּדוֹל:
פסוק כג
אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ. לְפִי שֶׁיָּדַע שְׁמוּאֵל שֶׁיָּבֹא שָׁאוּל, צִוָּה לָתֵת לוֹ מָנָה יָפָה לְצָרְכּוֹ:
פסוק כד
אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ. אֶת הַשּׁוֹק וְהַיָּרֵךְ שֶׁעָלֶיהָ:
הִנֵּה הַנִּשְׁאָר. מִן הַמָּנוֹת שֶׁל הַקְּרוּאִים, וְהוּצַּב לְבַד לְצָרְכְּךָ:
שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל. בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן דִּזְבָחִים (קכ א): קַיְּמָא לָן חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה גְּדוֹלָה, וְאֵין חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה קְטַנָּה, לְפִיכָךְ הֻתַּר לֶאֱכוֹל לְשָׁאוּל:
כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר. כִּי לְמוֹעֵד הָאֲכִילָה הָיָה הַשּׁוֹק הַזֶּה שָׁמוּר לְצָרְכְּךָ:
לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי. אֲמִירָתִי הָיְתָה לַטַּבָּח: הָעָם קָרָאתִי לִסְעוּדָה, וְיוֹדֵעַ אֲנִי מִסְפָּרָם, וְהִזָּהֵר בְּמָנוֹתָם, וְנָתַתִּי לוֹ הַמָּנוֹת לְמִסְפָּרָם, וְזוֹ שְׁמוּרָה לְצָרְכְּךָ:
פסוק כה
וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג. מוֹכִיחוֹ וּמְלַמְּדוֹ לְיִרְאָה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק כז
וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ. וְיֵלֵךְ בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֵינוּ:
וַיַּעֲבֹר. הַנַּעַר לִפְנֵיהֶם, וּלְשָׁאוּל אָמַר: וְאַתָּה עֲמֹד עִמָּדִי: