רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ט · פסוק יג
כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן וְגוֹ׳. מַאֲרִיכוֹת הָיוּ בַּדְּבָרִים, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ שֶׁל שָׁאוּל:
הַבָּמָתָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְבֵית אִסְחָרוּתָא״. מִשֶׁחָרְבָה שִׁילֹה הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת, וְהָיוּ מַקְרִיבִין שְׁלָמִים בַּבָּמָה, וְאוֹכְלִים יַחַד:
כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי הוּא פָּרִיס מְזוֹנָא״, בּוֹצֵעַ עַל הַמָּזוֹן, עַל הַשְּׁלָמִים מְבָרְכִין בַּאֲכִילָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכוֹל אֶת הַזֶּבַח:
כְּהַיּוֹם. כַּאֲשֶׁר הַיּוֹם קַיָּם: