רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ה
פסוק ב
אֵצֶל דָּגוֹן. דְּמוּת עָשׂוּי כִּדְמוּת דָּג:
פסוק ד
הַמִּפְתָּן. אַסְקוּפָּה:
פסוק ו
וַיְשִׁמֵּם. לְשׁוֹן שְׁמָמָה:
בַּטְּחוֹרִים. חַלְחֹלֶת, כַּרְכְּשָׁא, מַכַּת הַנֶּקֶב, עַכְבָּרִים נִכְנָסִין בְּנִקְבֵיהֶם וְשׁוֹמְטִין בְּנֵי מְעֵיהֶם, וְיוֹצְאִין:
פסוק ט
וַיִּשָּׂתְרוּ. כְּמוֹ וַיִּסָּתְרוּ, שֶׁהֲרֵי הוּא בַּמָּסוֹרֶת כְּתוּבִים שִׁי״ן, וּמְפֹרָשִׁים בִּלְשׁוֹן סָמֶ״ךְ, מַכַּת בֵּית הַסְּתָרִים:
פסוק יא
מְהוּמַת מָוֶת. כָּל מְהוּמוֹת עַל יְדֵי רַעַם, וְזֶה אֲבִיהֶן, ״וַיַּרְעֵם ה׳ בְּקוֹל גָּדוֹל (בַּיּוֹם הַהוּא) עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם״ (שמואל א ז:י), כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּאַגָּדַת שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: