רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ד
פסוק א
וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל. נִהְיָה הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לִשְׁמוּאֵל, וּבָא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְהָאֵיךְ הָיָה הַפּוּרְעָנוּת, וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה:
הָאֶבֶן הָעֵזֶר. עֲדַיִן לֹא הָיָה כֵּן שְׁמָהּ, כִּי בִּימֵי שְׁמוּאֵל נִקְרֵאת כֵּן (שמואל א ז:יב), וְכָאן קָרָא עַל שֵׁם סוֹפָהּ:
פסוק ב
וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה. וַתִּתְפַּשֵּׁט הַמִּלְחָמָה, כְּמוֹ ״וְהִנָּם נְטוּשִׁים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ״ (שמואל א ל:טז), וְכֵן ״וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי״ (שופטים טו:ט):
פסוק ח
בְּכָל מַכָּה בַמִּדְבָּר. עַל יַם סוּף וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וּלְעַמֵּיהּ עֲבַד פְּרִישָׁן בְּמַדְבְּרָא״. וּבְסִפְרֵי שָׁנִינוּ: שֶׁהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ עֵרוּב דְּבָרִים, מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה, כְּשֵׁרִין שֶׁבָּהֶם אָמְרוּ: מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, וְהָרְשָׁעִים אָמְרוּ: אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה, כָּל מַכּוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ, עַל הַמִּצְרִים הֱבִיאָם, אֵין לוֹ עוֹד מַכָּה מֵעַתָּה:
פסוק יב
אִישׁ בִּנְיָמִן. זֶה הָיָה שָׁאוּל, שֶׁחָטַף אֶת הַלּוּחוֹת מִיַּד גָּלְיָת וּבָרַח לוֹ:
פסוק יג
יַד דֶּרֶךְ מְצַפֶּה. אֵצֶל יַד הַדֶּרֶךְ הָיָה מְצַפֶּה:
פסוק יח
מַפְרַקְתּוֹ. אַפַּרְקוּתֵיהּ, עֶצֶם הַצַּוָּאר:
פסוק יט
לָלַת. עַל כָּרְחוֹ ׳לָלֶדֶת׳ פֵּרוּשׁוֹ, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק ׳יְלָלָה׳, לְפִי שֶׁחֶבְלֵי לֵידָתָהּ בִּילָלָה בָּאוּ לָהּ, וִיסוֹד יְלָלָה, אֵין אוֹת בִּיסוֹדָהּ אֶלָּא לָמֶ״ד לְבַדָּהּ:
נֶהֶפְכוּ. נִשְׁתַּנּוּ מִכְּדַרְכָּן, לְכָךְ מֵתָה:
צִרֶיהָ. צִירֵי דַּלְתֵי בִּטְנָהּ, קרדוני״ל בלע״ז:
פסוק כא
אִי כָבוֹד. אֵין כָּבוֹד, וְכֵן ״יְמַלֵּט אִי נָקִי״ (איוב כב:ל), אֵין נָקִי:
אֶל הִלָּקַח. כְּמוֹ עַל הִלָּקַח, וְאֵין צָרִיךְ לְזוּזוֹ מִלְּשׁוֹן אֶל, לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין דְּבָרוֹ:
אֶל הִלָּקַח. איטיויר״ש לאישטריפו״ש בלע״ז:
וְאֶל חָמִיהָ. וְאֶל הָרָעָה הַזֹּאת, שֶׁמֵּת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ: