רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ח · פסוק ח
אָחוֹת לָנוּ. בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהִיא מִתְאַחָה וּמִתְחַבֶּרֶת וּמִתְאַוָּה לִהְיוֹת עִמָּנוּ, וְהִיא קְטַנָּה וּמַקְטֶנֶת אֶת עַצְמָהּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא מֵרֻבְּכֶם וגו'" שֶׁהֵם מַקְטִינִים עַצְמָם:
אָחוֹת. לְשׁוֹן אִחוּי. "אֵלּוּ קְרָעִים שֶׁאֵין מִתְאַחִין":
וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגָלוּת מִצְרַיִם "שָׁדַיִם נָכֹנוּ" בְּהַגִּיעַ עֵת הַגְּאֻלָּה, אֲבָל זוּ "שָׁדַיִם אֵין לָהּ", עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ עִתָּהּ לְעֵת דּוֹדִים: מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ
בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. כְּשֶׁהָאֻמּוֹת מִתְלַחֲשִׁים עָלֶיהָ לְהַכְחִידָהּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי":