רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ח · פסוק ו
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם. בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ אַהֲבָה, תַּחְתְּמֵנִי עַל לִבֶּךָ, שֶׁלֹּא תִשְׁכָּחֵנִי, וְתִרְאֶה:
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה. הָאַהֲבָה שֶׁאֲהַבְתִּיךָ עָלַי כְּנֶגֶד מִיתָתִי שֶׁאֲנִי נֶהֱרֶגֶת עָלֶיךָ:
קָשָׁה כְשְׁאוֹל קִנְאָה. הַתִּגָּר שֶׁנִּתְקַנְּאוּ וְשֶׁנִּתְגָּרוּ בִי הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְךָ. "קִנְאָה" בְּכָל מָקוֹם אינפרמנ"ט בְּלַעַ"ז, לְשׁוֹן אֲחִיזַת הַלֵּב לִנְקֹם נָקָם:
אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. רְשָׁפִים שֶׁל אֵשׁ חֲזָקָה הַבָּאָה מִכֹּחַ שַׁלְהֶבֶת שֶׁל גֵּיהִנֹּם. טַעַם הַזָּקֵף הַגָּדוֹל הַנָּקוּד עַל "רִשְׁפֵּי", מְלַמְּדֵנוּ עַל תֵּבַת "אֵשׁ" שֶׁהִיא דְבוּקָה לְ"שַׁלְהֶבֶתְיָה", לוֹמַר "אֵשׁ שֶׁל שַׁלְהֶבֶתְיָה":