רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ז · פסוק יב
לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּעֵרוּבִין: אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תְּדִינֵנִי כְּיוֹשְׁבֵי כְרַכִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גָּזֵל וַעֲרָיוֹת, אֶלָּא כְיוֹשְׁבֵי פְרָזוֹת שֶׁהֵם בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק:
נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נָלִינָה בַּכּוֹפְרִים. בֹּא וְאַרְאֶךָ בְּנֵי עֵשָׂו שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם טוֹבָה וְכוֹפְרִים בָּךְ: