רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ז · פסוק י
וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב. הִזָּהֲרִי בִּתְשׁוּבוֹתַיִךְ שֶׁיִּהְיוּ כְּיֵין הַטּוֹב:
הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. זְהִירָה אֲנִי לְהָשִׁיב לָהֶם שֶׁאֶעֱמֹד בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁיְּהֵא חִכִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵי דוֹדִי לְאַהֲבַת מִישׁוֹר, שֶׁהוּא מִן הַלֵּב, וְלֹא בִרְמִיָּה וַעֲקִיבָה:
כְּיֵין הַטּוֹב. שֶׁהוּא דוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. אַף אֲבוֹתַי בַּקֶּבֶר יִשְׂמְחוּ בִי וְיוֹדוּ עַל חֶלְקָם. "דּוֹבֵב" מַרְחִישׁ, פרומי"ד בְּלַעַ"ז, וִיסוֹדוֹ לְשׁוֹן דִּבּוּר. וְכָךְ הִיא הַתְּשׁוּבָה. "אֲנִי לְדוֹדִי וְגַם הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לִי":