רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ז · פסוק ט
אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר. מִתְפָּאֵר אֲנִי בֵּין חֲיָלוֹת שֶׁל מַעְלָה בָכֶם, שֶׁאֶתְעַלֶּה וְאֶתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵיכֶם בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁתְּקַדְּשׁוּ אֶת שְׁמִי בֵּין הָאֻמּוֹת:
אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו. וַאֲנִי אֶאֱחֹז וְאֶדְבַּק בָּכֶם. סַנְסִנִּים עֲנָפִים:
וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ. וְעַתָּה, הַאַמְתִי אֶת דְּבָרַי שֶׁלֹּא תִתְפַּתִּי אַחֲרֵי הָאֻמּוֹת, וְיִהְיוּ הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבֵּיךְ עוֹמְדִים בֶּאֱמוּנָתָם לְהָשִׁיב דְּבָרִים לַמְפַתִּים אוֹתָם, שֶׁיִּלְמְדוּ מֵהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁבָּכֶם: