רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ה · פסוק ו
וְדוֹדִי חָמַק עָבָר. נִסְתַּר וְנִכְסָה מִמֶּנִּי, כְּמוֹ "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ", סִתְרֵי יְרֵכַיִךְ, עַל שֵׁם שֶׁהַיָּרֵךְ בַּסֵּתֶר. "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין", תִּסָּתְרִי וְתִתְכַּסִּי מֵחֲמַת בּוּשָׁה שֶׁמָּעַלְתְּ בִּי:
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. שֶׁאָמַר "לֹא אָבֹא אֶל בֵּיתֵךְ, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא אָבִית לִפְתּוֹחַ".