רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ד · פסוק י
מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ. כָּל מָקוֹם שֶׁהֶרְאֵית לִי שָׁם חִבָּה יָפֶה הוּא בְעֵינַי: גִּלְגָּל, שִׁילֹה, נוֹב וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים. הוּא שֶׁיָּסַד הַבַּבְלִי: "מְנוּחָה וּשְׁאָר וִעוּדִים". "מְנוּחָה", זוּ יְרוּשָׁלַיִם. "וּשְׁאָר וִעוּדִים", מָקוֹם שֶׁנִּתְוַעֲדָה שָׁם שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל:
וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ. שֵׁם טוֹב: