רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ב · פסוק ו
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי. בַּמִּדְבָּר:
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נוֹסֵעַ לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, וּבִמְקוֹם הַמְנוּחָה מוֹרִיד לָהֶם מָן וּשְׂלָיו. כָּל זֶה אֲנִי זוֹכֶרֶת עַתָּה בְּגָלוּתִי, וְחוֹלָה לְאַהֲבָתוֹ: