רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק א · פסוק ט
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. למ"ד זוֹ כְּמוֹ למ"ד "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם" וּכְמוֹ למ"ד "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ". לִקְבוּצַת סוּסִים הַרְבֵּה שֶׁאָסַפְתִּי מַחֲנוֹתַי לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ בְּרִכְבֵי פַרְעֹה לְהוֹשִׁיעֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ", סוּסִים הַרְבֵּה. שָׁם 'דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי', שִׁתַּקְתִּיךְ מִצַּעֲקָתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". זֹאת רָאִיתִי בְּסִפְרֵי אַגָּדָה. דָּבָר אַחֵר: דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. שָׁם הֶרְאֵיתִי לַכֹּל שֶׁרַעְיָתִי אַתְּ:
לְסֻסָתִי. קְבוּצַת סוּסִים וּבִלְשׁוֹן לַעַ"ז קבלייש"א:
דִּמִּיתִיךְ. אדישמא"י בְּלַעַ"ז כְּמוֹ "אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג", כִּי שָׁם קִּשַּׁטְתִּיךְ בְּקִשּׁוּטִים נָאִים: