אור ברסלב

רש"י על שיר השירים· רש״י

פרק א

פסוק א

אחת דיבר אלהים, שתים זו שמעתי (תהלים סב יב). מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדיברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה.

וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד; ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם, ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא ליישב ביאורם על סדרם, והמדרשות מרבותינו אקבעם מדרש ומדרש, איש איש במקומו.

ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר (הושע ב ז) אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה, להודיעה כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "כָּל שְׁלֹמֹה (דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת) הָאֲמוּרִים בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ". שִׁיר שֶׁהוּא עַל כָּל הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֵת עֲדָתוֹ וְעַמּוֹ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: "לֹא הָיָה הָעוֹלָם כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל סְאָה חִטִּים וּנְתָנָהּ לְנַחְתּוֹם. אָמַר לוֹ: 'הוֹצֵא לִי כָךְ וְכָךְ סֹלֶת, כָּךְ וְכָךְ סֻבִּין, כָּךְ וְכָךְ מֻרְסָן, וְסָלִיתָ לִי מִתּוֹכָהּ גְּלֻסְקִיָּא אַחַת, מְנֻפָּה וּמְעֻלָּה'. כָּךְ, כָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁכֻּלּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִבּוּל עֹל מַלְכוּתוֹ":

פסוק ב

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":

כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":

פסוק ג

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים. שֵׁם טוֹב נִקְרָא עַל שֵׁם 'שֶׁמֶן טוֹב':

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים. שֶׁהֵרִיחוּ בָהֶם אַפְסֵי אֶרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ שִׁמְעֲךָ הַטּוֹב בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת בְּמִצְרָיִם:

שֶׁמֶן תּוּרַק. נִקְרָא שְׁמֶךָ, לִהְיוֹת נֶאֱמַר עָלֶיךָ, "אַתָּה שֶׁמֶן אֲשֶׁר תּוּרַק תָּמִיד לִהְיוֹת רֵיחַ עָרֵב שֶׁלְּךָ יוֹצֵא לְמֵרָחוֹק", שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שֶׁמֶן עָרֵב, בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בִצְלוֹחִית חֲתוּמָה, אֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף, פּוֹתְחָהּ וּמֵרִיק שַׁמְנָהּ לִכְלִי אַחֵר, רֵיחוֹ נוֹדֵף:

עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. בָּא יִתְרוֹ לְקוֹל הַשְּׁמוּעָה וְנִתְגַּיֵּר. אַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ וגו'", וְעַל יְדֵי כֵן "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וגו'":

עֲלָמוֹת. בְּתוּלוֹת, לְפִי שֶׁהַדִּבּוּר דִּמָּהוּ לְבָחוּר שֶׁאֲהוּבָתוֹ מְחַבַּבְתּוֹ. וּלְפִי הַדֻּגְמָא: הָ"עֲלָמוֹת" הֵן הָאֻמּוֹת:

פסוק ד

מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁלוּחֶיךָ רֶמֶז שֶׁאָמַרְתָּ לְמָשְׁכֵנִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי, "אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה" לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה:

הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו. וְגַם הַיּוֹם הַזֶּה, עוֹדֶנָּה לִי גִילָה וְשִׂמְחָה אֲשֶׁר נִדְבַּקְתִּי בָךְ:

נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ. גַּם הַיּוֹם בְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, תָּמִיד אַזְכִּיר דּוֹדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים מִכָּל מִשְׁתֵּה עֹנֶג וְשִׂמְחָה:

מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. אַהֲבָה עַזָּה, אַהֲבַת מִישׁוֹר בְּלִי עֲקִיבָה וּרְכָסִים (לְשׁוֹן פָּסוּק "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה"). אֲשֶׁר 'אֲהֵבוּךָ' אֲנִי וַאֲבוֹתַי בְּאוֹתָן הַיָּמִים. זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ. וּלְפִי דֻגְמָתוֹ, הֵם מַזְכִּירִים לְפָנָיו חֶסֶד נְעוּרִים, אַהֲבַת כְּלוּלוֹת, לֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, וְהֶאֱמִינוּ בוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ, וְלֹא אָמְרוּ: "הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּמְזוֹנוֹת"? וְהָלְכוּ אַחֲרָיו, וְהוּא הֱבִיאָם לְתוֹךְ חַדְרֵי הֶקֵּף עֲנָנָיו. בְּזוּ, עוֹדָם הַיּוֹם גָּלִים וּשְׂמֵחִים בּוֹ אַף לְפִי עָנְיָם וְצָרָתָם, וּמִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּתּוֹרָה, וְשָׁם מַזְכִּירִים דּוֹדָיו מִיַּיִן וּמִישׁוֹר אַהֲבָתָם אוֹתוֹ:

פסוק ה

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וגו'. אַתֶּם רַעְיוֹתַי, אַל אֵקַל בְּעֵינֵיכֶם אַף אִם עֲזָבַנִי אִישִׁי מִפְּנֵי שַׁחֲרוּת שֶׁבִּי, כִּי שְׁחוֹרָה אֲנִי עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָאוָה אֲנִי בְחִתּוּךְ אֵבָרִים נָאִים. אִם אֲנִי שְׁחוֹרָה כְּאָהֳלֵי קֵדָר הַמַּשְׁחִירִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, שֶׁהֵם פְּרוּסִים תָּמִיד בַּמִּדְבָּרוֹת, קַלָּה אֲנִי לְהִתְכַּבֵּס לִהְיוֹת כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. דֻּגְמָא הִיא זוּ: אוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת: "שְׁחוֹרָה אֲנִי בְמַעֲשַׂי וְנָאָה אֲנִי בְמַעֲשֵׂה אֲבוֹתַי, וְאַף בְּמַעֲשַׂי, יֵשׁ מֵהֶם נָאִים, אִם יֵשׁ בִּי עֲוֹן הָעֵגֶל, יֵשׁ בִּי כְנֶגְדּוֹ זְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה". וְקוֹרֵא לָאֻמּוֹת "בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם" עַל שֵׁם שֶׁהִיא עֲתִידָה לֵעָשׂוֹת מֶטְרוֹפּוֹלִין לְכֻלָּן, כְּמוֹ שֶׁנִּבָּא יְחֶזְקֵאל "וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת", כְּמוֹ "עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ":

פסוק ו

אַל תִּרְאֻנִי. אַל תִּסְתַּכְּלוּ בִי לְבִזָּיוֹן כְּמוֹ "כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'":

שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. לְפִי שֶׁאֵין שַׁחֲרוּתִי וְכִעוּרִי מִמְּעֵי אִמִּי, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאוֹתוֹ שַׁחֲרוּת נוֹחַ לְהִתְלַבֵּן כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּצֵּל:

בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי. הֵם בְּנֵי מִצְרַיִם שֶׁגָּדַלְתִּי בָהֶם, וְעָלוּ עִמִּי בְעֵרֶב רַב, הֵם נִחֲרוּ בִי בַהֲסָתָתָם וּפִתּוּיָם עַד שֶׁשָׂמוּנִי,

נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים. וְשָׁם שְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהֻשְׁחַרְתִּי, כְּלוֹמַר: נְתָנוּנִי עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְכַרְמִי שֶׁהָיָה שֶׁלִּי מֵאֲבוֹתַי, לֹא נָטָרְתִּי. מָצִינוּ פַּרְנָסִים נִקְרָאִים בַּמִּקְרָא בִּלְשׁוֹן "כְּרָמִים", שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם" וּמְתַרְגְּמִינָן: "וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא", וְכֵן "לֹא יִפְנֶה דֶרֶךְ כְּרָמִים":

פסוק ז

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. עַכְשָׁיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ חוֹזֵר וּמְדַמֶּה אוֹתָהּ לְצֹאן הַחֲבִיבָה עַל הָרוֹעֶה. אוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ: "הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה צֹאנְךָ בֵּין הַזְּאֵבִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר הֵם בְּתוֹכָם, וְאֵיכָה תַּרְבִּיצֵם בַּצָּהֳרָיִם" בַּגָּלוּת הַזֶּה, שֶׁהִיא עֵת צָרָה לָהֶם כַּצָּהֳרַיִם שֶׁהִיא עֵת צָרָה לַצֹּאן"?

שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה. "וְאִם תּאמַר: "מָה אִכְפַּת לָךְ"? אֵין זֶה כְבוֹדְךָ שֶׁאֶהְיֶה כַאֲבֵלָה עוֹטָה עַל שָׂפָה, בּוֹכִיָּה עַל צֹאנִי":

עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ. אֵצֶל עֶדְרֵי שְׁאָר הָרוֹעִים שֶׁהֵם רוֹעִים צֹאן כְּמוֹתְךָ, כְּלוֹמַר: בֵּין גְּדוּדֵי הָאֻמּוֹת הַסְּמוּכִים עַל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְיֵשׁ לָהֶם מְלָכִים וְשָׂרִים מַנְהִיגִים אוֹתָם:

פסוק ח

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ. זוּ הִיא תְשׁוּבַת הָרוֹעֶה: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ לְהֵיכָן תֵּלְכִי לִרְעוֹת צֹאנֵךְ, אַתְּ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, שֶׁחָדַל הָרוֹעֶה מִלְּהַנְהִיג אוֹתָם:

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן. הִסְתַּכְּלִי בִפְסִיעוֹת דֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ הַצֹּאן, וְהָעֲקֵבִים נִכָּרִים, טראצי"ט בְּלַעַ"ז, וְכֵן הַרְבֵּה בַמִּקְרָא, "וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ", "נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ", "וְהוּא יָגֻד עָקֵב", יָשׁוּב עַל עֲקֵבָיו. וְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לֵכִי: וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ

עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. בֵּין מִשְׁכְּנוֹת שְׁאָר הָרוֹעִים שֶׁאַתְּ אֶצְלָם. וְזֶה הַדֻּגְמָא: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, כְּנֵסִיָּתִי וַעֲדָתִי, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, בִּשְׁאָר אֻמּוֹת, אֵיכָה תִרְעִי וְתִנָּצְלִי מִיַּד הַמְּצִיקִים לָךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם וְלֹא יֹאבְדוּ בָנַיִךְ, הִתְבּוֹנְנִי בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ תוֹרָתִי וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי וּמִצְוֹתַי, וּלְכִי בְדַרְכֵיהֶם. וְאַף בִּשְׂכַר זֹאת תִּרְעִי גְדִיּוֹתַיִךְ אֵצֶל שָׂרֵי הָאֻמּוֹת. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים. . . שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה וגו'":

פסוק ט

לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. למ"ד זוֹ כְּמוֹ למ"ד "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם" וּכְמוֹ למ"ד "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ". לִקְבוּצַת סוּסִים הַרְבֵּה שֶׁאָסַפְתִּי מַחֲנוֹתַי לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ בְּרִכְבֵי פַרְעֹה לְהוֹשִׁיעֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ", סוּסִים הַרְבֵּה. שָׁם 'דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי', שִׁתַּקְתִּיךְ מִצַּעֲקָתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". זֹאת רָאִיתִי בְּסִפְרֵי אַגָּדָה. דָּבָר אַחֵר: דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. שָׁם הֶרְאֵיתִי לַכֹּל שֶׁרַעְיָתִי אַתְּ:

לְסֻסָתִי. קְבוּצַת סוּסִים וּבִלְשׁוֹן לַעַ"ז קבלייש"א:

דִּמִּיתִיךְ. אדישמא"י בְּלַעַ"ז כְּמוֹ "אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג", כִּי שָׁם קִּשַּׁטְתִּיךְ בְּקִשּׁוּטִים נָאִים:

פסוק י

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים. שׁוּרוֹת נִזְמֵי אֹזֶן וּמִצְחַת זָהָב:

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. עֲנָקֵי זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת חֲרוּזוֹת בִּפְתִילֵי זָהָב שֶׁל בִּזַּת הַיָּם:

פסוק יא

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ. נִמְלַכְנוּ אֲנִי וּבֵית דִּינִי לִפְנֵי בֹא פַרְעֹה, שֶׁאַשִּׁיאֶנּוּ וַאֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרַיִךְ עִם כָּל שֶׁבַח גִּנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה לָךְ תּוֹרֵי קִשּׁוּטֵי הַזָּהָב:

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. שֶׁהָיָה בְיָדֵךְ כְּבָר, שֶׁהוֹצֵאת מִמִּצְרַיִם, שֶׁגְּדוֹלָה הָיְתָה בִזַּת הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרָיִם:

נְקֻדּוֹת. כְּלֵי כֶסֶף מְנֻקָּדִים וּמְצֻיָּרִים בַּחֲבַרְבּוּרוֹת וְגַוָּנִים:

פסוק יב

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ. מְשִׁיבָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֶרֶת: "כָּל זֶה אֱמֶת, טוֹבָה גְמַלְתַּנִי וַאֲנִי גְמַלְתִּיךָ רָעָה, כִּי בְעוֹד הַמֶּלֶךְ עַל הַשֻּׁלְחָן מְסִבַּת חֻפָּתוֹ,

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. חִלּוּף לְהַבְאִישׁ, בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְסִינַי, קִלְקַלְתִּי בָעֵגֶל". וּלְשׁוֹן חִבָּה כָּתַב הַכָּתוּב, "נָתַן רֵיחוֹ", וְלֹא כָתַב "הִבְאִישׁ" אוֹ "הִסְרִיחַ", לְפִי שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה. (עַיֵּן בְּרַשִׁ"י בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא, דְּהַטַּעַם דְּלָא כְתִיב "הִבְאִישׁ" אוֹ "הִסְרִיחַ" מִשּׁוּם חִבָּה. אָכֵן לְפֵרוּשׁ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם, שֶׁפֵּרַשׁ: וְהָכִי קָאָמַר, מַה שֶּׁכָּתַב "נָתַן וְלֹא "עָזַב" זֶהוּ מִשּׁוּם חִבָּה, אָכֵן מַה שֶּׁלֹא כָתַב "הִבְאִישׁ" אוֹ "הִסְרִיחַ" זֶהוּ בְלַאו הָכִי, מִשּׁוּם לָשׁוֹן נְקִיָּה):

פסוק יג

צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי. דּוֹדִי נַעֲשָׂה לִי כְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צְרוֹר הַמּוֹר בְּחֵיקוֹ, וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי לְךָ צְרוֹר זֶה, שֶׁיִּתֵּן רֵיחַ טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁאִבַּדְתָּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְרַצָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּמָצָא לָהֶם כַּפָּרָה עַל עֲוֹנָם, וְאָמַר: "הִתְנַדְּבוּ לַמִּשְׁכָּן, וְיָבֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל":

בֵּין שָׁדַי יָלִין. אַף עַל פִּי שֶׁמָּעַלְתִּי בּוֹ, אָמַר לִשְׁכֹּן שָׁם:

בֵּין שָׁדַי. בֵּין שְׁנֵי בַדֵּי הָאָרוֹן:

פסוק יד

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר. יֵשׁ בֹּשֶׂם שֶׁשְּׁמוֹ כֹּפֶר, כְּמוֹ "כְּפָרִים עִם נְרָדִים", וְעָשׂוּי כְּעֵין אֶשְׁכֹּלוֹת:

בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי. שֵׁם מָקוֹם, וְשָׁם הוּא מָצוּי. וְרָאִיתִי בָּאַגָּדָה שֶׁאוֹתָן כְּרָמִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה פְעָמִים בַּשָּׁנָה. וְדֻגְמָא הִיא לְכַמָּה כַפָּרוֹת וּמְחִילוֹת, שֶׁמָּחַל לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּהוּ בַמִּדְבָּר:

פסוק טו

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי. אֲנִי הָיִיתִי בוֹשָׁה בְקִלְקוּלִי, וְהוּא חִזְּקַנִי בְדִבְרֵי רִצּוּיִים, לוֹמַר "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ". וַהֲרֵי אַתְּ יָפָה וְיָפָה כִּי עֵינַיִךְ יוֹנִים, כְּלוֹמַר: כַּלָּה שֶׁעֵינֶיהָ כְעוּרִים כָּל גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה, וְשֶׁעֵינֶיהָ נָאִים אֵין גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְהַדֻּגְמָא זוֹ הִיא: מָחַלְתִּי לָךְ עַל עֲוֹנֵךְ, וַהֲרֵי אַתְּ יָפָה בְ'נַעֲשֶׂה' וְהִנָּךְ יָפָה בְ'נִשְׁמָע', יָפָה בְמַעֲשֵׂה אָבוֹת, יָפָה בְמַעֲשָׂיִךְ:

כִּי עֵינַיִךְ יוֹנִים. צַדִּיקִים יֵשׁ בְּיָדֵךְ שֶׁדָּבְקוּ בִי, כְּיוֹנָה זוּ שֶׁמִּשֶּׁמַּכֶּרֶת אֶת בֶּן זוּגָהּ אֵינָהּ מַנִּיחַתּוּ שֶׁיִּזְדַּוֵּג לְאַחֵר. כָּךְ "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" וְלֹא טָעוּ בָעֵגֶל. וְעוֹד: הִנָּךְ יָפָה בִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וגו' וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה". הֲרֵי שֶׁקִּלְּסָם עַל כָּךְ:

פסוק טז

הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים. לֹא הַיֹּפִי שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁלְּךָ. אַתָּה הוּא הַיָּפֶה:

אַף נָעִים. שֶׁעָבַרְתָּ עַל פְּשָׁעַי וְהִשְׁרֵיתָ שְׁכִינָתְךָ בְּתוֹכֵנוּ. וְזֶהוּ קִלּוּס שֶׁל יְרִידַת הָאֵשׁ "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ":

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. עַל יְדֵי נְעִימוֹתֶיךָ, הִנֵּה רַעֲנָנָה עַרְשֵׂנוּ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ שֶׁהֵם כֻּלָּם נִקְבָּצִים אֵלֶיךָ פֹה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה וגו'". הַמִּשְׁכָּן קָרוּי מִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה". וְכֵן הַמִּקְדָּשׁ קָרוּי מִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹאָשׁ ""בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת" אֲשֶׁר "בְּבֵית הָאֱלֹקִים", עַל שֶׁהֵם פִּרְיָן וְרִבְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

פסוק יז

קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים. שֶׁבַח הַמִּשְׁכָּן הוּא זֶה:

רָהִיטֵנוּ. לֹא יָדַעְתִּי אִם לְשׁוֹן קְרָשִׁים אוֹ לְשׁוֹן בְּרִיחִים, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁאַף בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה שָׁנִינוּ: רָהִיטֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִים בּוֹ:

תוכן העניינים

רש"י על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה