רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק א · פסוק ו
אַל תִּרְאֻנִי. אַל תִּסְתַּכְּלוּ בִי לְבִזָּיוֹן כְּמוֹ "כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'":
שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. לְפִי שֶׁאֵין שַׁחֲרוּתִי וְכִעוּרִי מִמְּעֵי אִמִּי, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאוֹתוֹ שַׁחֲרוּת נוֹחַ לְהִתְלַבֵּן כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּצֵּל:
בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי. הֵם בְּנֵי מִצְרַיִם שֶׁגָּדַלְתִּי בָהֶם, וְעָלוּ עִמִּי בְעֵרֶב רַב, הֵם נִחֲרוּ בִי בַהֲסָתָתָם וּפִתּוּיָם עַד שֶׁשָׂמוּנִי,
נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים. וְשָׁם שְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהֻשְׁחַרְתִּי, כְּלוֹמַר: נְתָנוּנִי עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְכַרְמִי שֶׁהָיָה שֶׁלִּי מֵאֲבוֹתַי, לֹא נָטָרְתִּי. מָצִינוּ פַּרְנָסִים נִקְרָאִים בַּמִּקְרָא בִּלְשׁוֹן "כְּרָמִים", שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם" וּמְתַרְגְּמִינָן: "וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא", וְכֵן "לֹא יִפְנֶה דֶרֶךְ כְּרָמִים":