רש"י על שופטים· רש״י
פרק ה · פסוק כט
חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח, חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמַ״ץ, כְּמוֹ (משלי יד:א) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן (שם יד:א) חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, חַכְמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים:
תַּעֲנֶינָּה. דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ תַּעֲנֶינָּה אוֹתָהּ, דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ (ויקרא ו:יד) מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה:
אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ. תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מִתְמַהּ תְּמִיהָ עַל עִכּוּב בְּנִי: