רש"י על רות· רש״י
פרק ב
פסוק א
מוֹדַע. קָרוֹב. בֶּן אָחִיו שֶׁל אֱלִימֶלֶךְ הָיָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֱלִימֶלֶךְ וְשַׂלְמוֹן אֲבִי בֹעַז וּפְלֹנִי אַלְמֹנִי הַגּוֹאֵל וַאֲבִי נָעֳמִי כֻּלָּם בְּנֵי נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב הָיוּ, וְלֹא הוֹעִילָה לָהֶם זְכוּת אֲבוֹתָם בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ:
פסוק ב
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה. לְאֶחָד מִשְּׂדוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר אַחֲרֵי אֶחָד מֵהֶם "אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו", שֶׁלֹּא יִגְעַר בִּי:
וַאֲלַקְּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו. אַחַר מִי אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:
פסוק ג
וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה. מָצִינוּ בְמִדְרַשׁ רוּת, עַד לָא אֲזָלַת אָתַת? שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַתָּבוֹא", וְאַחַר "וַתְּלַקֵּט". אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְסַמֶּנֶת הַדְּרָכִים קֹדֶם שֶׁנִכְנְסָה לַשָּׂדֶה, וְהָלְכָה וּבָאָה וְחָזְרָה לָעִיר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סִמָּנִים וְצִיּוּנִים שֶׁלֹּא תִטְעֶה בַּשְּׁבִילִין וְתֵדַע לָשׁוּב:
וַיִּקֶר מִקְרֶהָ. לָבֹא בְחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְבֹעַז:
פסוק ה
לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִשְׁאֹל בְּנָשִׁים? אֶלָּא, דִּבְרֵי צְנִיעוּת וְחָכְמָה רָאָה בָהּ. שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים לִקְּטָה, שְׁלשָׁה אֵינָהּ לִקְּטָה. וְהָיְתָה מְלַקֶּטֶת עוֹמְדוֹת מְעֻמָּד וְשׁוֹכְבוֹת מְיֻשָּׁב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁחֶה:
פסוק ו
הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי. הַטַּעַם לְמַעְלָה תַּחַת הַשִּׁי"ן, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָבַר וְאֵינָהּ לְשׁוֹן פּוֹעֶלֶת:
פסוק ז
וַתֹּאמֶר. בְּלִבָּהּ:
אֲלַקְּטָה נָּא. לֶקֶט הַשִּׁבֳּלִים:
וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים. שִׁכְחָה שֶׁל עֳמָרִים:
פסוק ט
וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים. וְאִם תִּצְמְאִי אַל תִּכָּלְמִי מִלֶּכֶת וְלִשְׁתּוֹת מִכְּלֵי הַמַּיִם אֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:
פסוק יג
לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ. אֵינֶנִּי חֲשׁוּבָה כְּאַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת שֶּׁלְּךָ:
פסוק יד
וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ. מִכַּאן שֶׁהַחֹמֶץ יָפֶה לְשָׁרָב:
וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי. וַיּוֹשֶׁט לָהּ. וְאֵין לוֹ דִמְיוֹן בַּמִּקְרָא אֶלָּא בִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: אֲחוֹרַיִם וְתָוֶךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה:
פסוק טז
וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ. שָׁכוֹחַ תִּשְׁכְּחוּ, עֲשׂוּ עַצְמֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם שׁוֹכְחִים. תַּרְגּוּם שֶׁל שְׁגָגָה שְׁלוּתָא, וְכֵן "עַל הַשַּׁל". דָּבָר אַחֵר, לְשׁוֹן "כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ":
צְבָתִים. עֳמָרִים קְטַנִּים. וְיֵשׁ דֻּגְמָתוֹ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת:
פסוק יט
יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ. בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן לָךְ פָּנִים לִלְקֹט בְּשָׂדֵהוּ:
פסוק כ
אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים. שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס אֶת הַחַיִּים וְנִטְפָּל בְּצָרְכֵי הַמֵּתִים: