רש"י על רות· רש״י
פרק א · פסוק יט
וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, "בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים הַגֵּרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁנָּתְנָה דַעְתָּהּ לְהִתְגַּיֵּר, הִשְׁוָה אוֹתָהּ הַכָּתוּב לְנָעֳמִי":
וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר. נַעֲשֵׂית הוֹמִיָּה כָל הָעִיר. כֻּלָּם נִתְקַבְּצוּ לִקְבֹּר אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז שֶׁמֵּתָה בּוֹ בַיּוֹם:
הֲזֹאת נָעֳמִי. הַהֵ"א נְקוּדָה חֲטָף מִפְּנֵי שֶׁהִיא בִתְמִיהַּ, הֲזֹאת נָעֳמִי שֶׁרְגִילָה לָצֵאת בַּצַּבִּים וּבַפְּרָדִים? חֲזִיתֶם מֶה עָלְתָה לָהּ עַל אֲשֶׁר יָצָאת לְחוּצָה לָאָרֶץ: