רש"י על קהלת· רש״י
פרק יא · פסוק ד
שֹׁמֵר רוּחַ. מַמְתִּין וּמְצַפֶּה עַד בֹּא הָרוּחַ:
לֹא יִזְרָע. פְּעָמִים מַמְתִּין וְאֵינוֹ בָא:
וְרֹאֶה בֶעָבִים. נוֹתֵן עֵינָיו בֶּעָבִים, וּכְשֶׁרוֹאֶה אוֹתָם קוֹדְרִים, יָרֵא לִקְצוֹר מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, לְעוֹלָם לֹא יִקְצוֹר, לְפִי שֶׁיָּרֵא תָמִיד: