רש"י על קהלת· רש״י
פרק י · פסוק י
אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל. חַרְבוֹת צוּרִים, שֶׁקֵּהָה פִּיהֶם וְחִדּוּדָם:
וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל. וְאֵינָם לְטוּשִׁים וּמְרוּטִים: "לְמַעַן הֱיֵה לָה בָּרָק." אַף עַל פִּי כֵן "וַחֲיָלִים יְגַבֵּר". מַגְבִּיר הוּא בְמִלְחָמָה אֶת גִּבּוֹרֵי הַחֲיָלִים לְנַצֵּחַ:
וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה. וּמַעֲלַת כִּשְׁרוֹן יֵשׁ עוֹד לַחָכְמָה יוֹתֵר מִן הַבַּרְזֶל. אִם תַּלְמִיד חָכָם מַשְׁחִיר פָּנָיו בְּרָעָב, וְאַתָּה רוֹאֵהוּ מִסְכֵּן בֵּין הָעֲשִׁירִים, הַרְבֵּה חֲיָלִים מִתְגַּבְּרִים עַל יָדוֹ. וְאַל תִּתְמַהּ עַל וָי"ו "וַחֲיָלִים", כִּי הַרְבֵּה וָוִי"ן נוֹפְלִים כֵּן בְּלָשׁוֹן עִבְרִית, כְּמוֹ "אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ": "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה", וְהַרְבֵּה מְפֹרָשִׁים כָּזֶה: