רש"י על קהלת· רש״י
פרק י · פסוק ט
מַסִיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם. מַסִּיעַ אֲבָנִים מִמַּחְצַבְתָּם בֶּהָרִים מִתְיַגֵּעַ בָּהֶם:
יֵעָצֵב. לְשׁוֹן יְגִיעָה, כְּמוֹ, "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה". כְּלוֹמַר, כָּל אָדָם לְפִי מְלַאכְתּוֹ עִצְּבוֹנוֹ, אַף עוֹשֵׂה רָעָה, לְפִי זְרִיעָתוֹ יִקְצוֹר:
יִסָּכֶן בָּם. יִתְחַמֵּם בָּהֶם, כְּמוֹ "וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת". אַף הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת, סוֹפוֹ לֵהָנוֹת מֵהֶם: