רש"י על קהלת· רש״י
פרק ז · פסוק יד
בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב. בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, הֱיֵה בְעוֹשֵׂי הַטּוֹבָה:
וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה. כְּשֶׁתָּבוֹא הָרָעָה עַל הָרְשָׁעִים, אַתָּה תִהְיֶה מִן הָרוֹאִים, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ'", וְלֹא תִהְיֶה מִן הַנִּרְאִים: "וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר":
גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה. הַטּוֹבָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ לְעֻמַּת הָרָעָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ:
שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה. לְהַרְהֵר אַחֲרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: